מלמדים את הבנאי את העולם שלכם

היי — ראיתי שהבנייה השלישית שלך השבוע נפתחה באותה פסקה שהדבקת בשתי הראשונות: שעות הפעילות שלך, התפריט שלך, השורה על תנור העצים שמקורי לבניין. אני מבין למה אתה עושה את זה. אבל אתה בונה מחדש את הזיכרון של המסעדה שלך מאפס כל פעם מחדש, והבונה שמח לשכוח כל מה שאמרת לו ברגע שהצ'אט מסתיים. יש דרך טובה יותר, והיא כבר יושבת בחשבון שלך.

התחילו מהעובדות שהוא ממשיך לנחש

קחו את ה-PDF ההוא שהשותף העסקי שלכם הכין עם רשימת היינות, שעות הפעילות העונתיות והשתי שורות על למה אתם לא מקבלים הזמנות בימי שישי, והעלו אותו כקובץ ידע. צרפו אותו לחשבון, לא רק לצ'אט אחד, וכל בנייה עתידית תקרא אותו כאמת מוחלטת במקום להמציא משהו שנשמע סביר. זה הסיכון האמיתי בסוכנים האלה — הם ממש טובים במילוי פערים בתוכן שנשמע נכון ולא באמת נכון. שעות הפעילות שלכם אינן פער שצריך למלא. הן עובדה שצריך לבדוק.

אחר כך הראו לו איך נראה "שלנו"

ציינתם שאתם אוהבים את האופן שבו האתר של בר הצדפות ההוא מציג את התפריט — צילומים גדולים, מחירים מוצנעים בצד. אל תתארו את זה בפרומפט. צרפו את האתר עצמו כמקור השראה, והמנהל העיצוב יעצב לפי זה במקום לנחש למה בדיוק הכוונה שלכם ב"נקי ומעט יוקרתי". "כמו זה, אבל שלנו" הוא בריף שהמערכת יכולה באמת לבצע, בניגוד לתארים שאף פעם לא ממש מדויקים.

השתמשו בתמונות שלכם עצמכם

ובבקשה, טענו את תמונות האוכל האמיתיות שלכם לספריית התמונות לפני הבנייה הבאה, לא אחריה. עיצוב מנות שנוצר בבינה מלאכותית משכנע לגמרי עד שלקוח קבוע שם לב שהמנה בתמונת הראש היא לא מנה שהגשתם אי פעם. ברגע שהתמונות שלכם נמצאות בספרייה, הבנאי משתמש בהן במקום המתאים ומייצר תמונות רק כדי למלא את מה שלא צילמתם — הפינה הריקה בעמוד, אייקון, מרקם רקע.

שמרו את הגרסה שאהבתם

כשאתם מגיעים לבנייה שאתם מרוצים ממנה — ולפי מה שהראיתם לי, השנייה הייתה קרובה — שמרו אותה כתבנית. הסניף הבא, או עיצוב התפריט העונתי הבא, יתחיל משם ולא מצ'אט ריק. זה בעצם מה שסוכנויות עושות ברגע שבנו שניים-שלושה אתרים: הן מפסיקות להתחיל מחדש ובונות מדף פרטי של נקודות פתיחה.